6 / 16
אניק זבליק
מאת:
נפגשנו לקפה של בוקר, שנה (ולא בשש)
אחרי המלחמה, שלוש אמהות לשלושה חיילים
וחיילת, שהיו בשירות מבצעי פעיל במבצע
"צוק איתן".
שוחחנו על הפחדים, החרדות ומה המשמעות
של להיות אמא לחייל או חיילת הנמצאים בחזית.
בגרנו מלחמות, כבנות, כרעיות, כאחיות וכחברות
ללוחמים. החוויה האמהית היא שונה - חזקה
ומטלטלת, משאירה קצוות של עצבים חשופים.
, ילידת כפרשמריהו,
ענתעומר
הותיקהשבינינו -
דור שלישי, אמא לניר, לירון, גיא ועידו. אמא
לחיילים כבר 11 שנים ואינספור כביסות...
לראשונה חוותה מלחמה כאמא ללוחם
במלחמת "לבנון השניה", עת בכורה ניר לקח
חלק בקרבות. ב"צוק איתן" הייתה "מגויסת"
בשני הקצוות, בכורה ניר גויס בצו 8 וצעיר
הבנים, עידו משרת כקצין. שניהם חבלנים
בחיל ההנדסה. הבן גיא (גם לוחם בהנדסה)
חרף רצונו, לא גויס.
אצל משפחת עומר ערך התרומה וההתנדבות
הוא גנטי וזורם בעורקים, אבא דני היה לוחם
בסיירת "אגוז" ולאחר השחרור השתלב בשירותי
הביטחון, אביו עזרא, הסב, היה שלישו הצבאי
של יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון של צה"ל.
ב"צוק איתן" עידו לא היה בקשר המון זמן.
ניר אחיו, שנשלח לחפשו על ידי אמו, חזר עם
דרישות שלום ותמונות משותפות מהשטח.
את ניר הבכור, ענת והוריה, הנחושים, הצליחו
לבקר, למרות שדני בעלה חשב שזה טירוף,
כשהגיעו למחסום נדחו וגלשו לנסיעה
דרך השדות, שם פגשו בתושב הפזורה
הבדואית, שהובילם לשטח הכינוס בו היה
ניר. כשהגיעו הבינו שהחיילים מחובקים
ומטופלים על ידי נותני חסות והורים, שבאו
דיברתי איתה כל יום. הייתי צריכה להרגיע
אותה. בכל החלפת משמרת הודיעו על הרוגים.
אתה נכנס לאדישות - שני מקרי היתקלות,
ארבעה מקרים, מקפיצים מסוק... ב"צוק איתן"
הייתי בסך הכל שמונה חודשים בצבא. כסמלת
מבצעים צעירה את רוצה לחוות מלחמה, את
חיה בשביל הרגעים האלו. היום אני רוצה
שגרה. שקט. משמרת משעממת. לכל דבר
יש השלכות. אצלנו אין הבדל בין בנים לבין
בנות – מנטאלית אתה עובר את אותו דבר.
דרור: במהלך "צוק איתן" נשמעו כאן
אזעקות ונפלו שברי רקטות. ידעתם מה
קורה בכפר שמריהו כשהייתם בעזה?
אני לא הייתי בבית 25 יום וגם לא
-
עידו
דיברתי כמעט עם אמא שלי. לא התעסקתי
במה שקורה בכפר למרות שאבא שלי
אסף את הברזלים של הרקטות שנפלו פה.
כן ידענו כאשר נפלו נפילות במקומות מרכזיים
בארץ".
דרור: אם יעופו טילים רציניים לאזור
המרכז ואתם תהיו בחזית - איך זה ישפיע?
כל אחד מגיב באופן אישי בהתאם לאופי
-
עידו
שלו. אם אני במשימה אז אני במשימה. בעורף
יסתדרו, התפקיד שלי בחזית.
- כולם מבינים שבחזית עובדים יותר. אם
שלי
אדבר עם אמא שלי והיא תספר לי מה קורה
במרכז אז אומר לה שאני שמונה עשרה שעות
ברציפות בחמ"ל...
אצלי במחלקה היו חיילים מקיבוץ בארי
-
בן
ומשדרות. כששאלתי אותם אם הם מעדיפים
להיות עם המשפחה שלהם אז הם ענו -
עכשיו אני באמת מגן עליהם. וטוב שאני פה.
ידעתי שבכפר שמריהו יש חיים נוחים יותר.
אם היה מטח על המרכז הרגשתי שאני
בשליחות, הרגשתי שאני מגן לא רק על
המדינה אלא גם על הבית שלי הפיזי.
חיים: האם אכן ישהבדל ביניכם, ילדי כפר
שמריהו, לבין ילדי באר שבע, דימונה או
אשדוד?
ברור. לנו יש ממ"ד בבית. אצל רבים
-
שלי
מחברי רצים לחדר מדרגות של הבניין. תמיד
יש את הצחוקים שאנחנו מכפר שמריהו. אתה
נתקל בזה בהרבה מקומות בחיים אבל הצבא
מלכד. יש לי חברים מכל הארץ, שלולא הצבא
לא היינו מכירים.
אני מספיק זמן בצבא. ראיתי המון בתים
-
עידו
במסגרת ביקורי בית. כן, הצבא זה כור היתוך
גדול – צבא העם. לחבר טוב שלי מאשדוד יש
תיק על דקירה. הכי ההפך בעולם. הצבא גורם
לאנשים להשתנות לטובה.
לא מאמין שבצבא יש הבדל. בזמן הפסקות
-
בן
האש היה זמן לדבר. סיפרנו מה נעשה שהכל
יסתיים ואני אמרתי אהיה בבריכה כמה שעות,
אלך לאכול במסעדה... וחבר שלי אמר – אני
חוזר הביתה, נח קצת ומתחיל לעבוד לפרנסת
המשפחה, אין לי את האפשרות לנוח יותר
מידי זמן...
אצלנו בכפר יש לנו חיים קלים.
במהלך מבצע "צוק איתן":
התארחו בכפר שמריהו, במועדון
הספורט ובמרכז וייל, מאות משפחות
מיישובי הדרום, ליום כיף ורוגע.
בתקופת המבצע התארחו במרכז וייל
שתי מחלקות של "גדוד תבור",
המאומץ על ידי האגודה למען החייל
כפר שמריהו.
נאספו ונארזו אלפי פריטים לחיילים
באמצעות עמותת "למען הכלל"
ומשפחת נופך-מוזס.
אמהות
בעורף
בכפר
6