עצרת זיכרון לשואה ולגבורה 4.5.16

עצרת זיכרון לשואה ולגבורה נערכה בכפר שמריהו ביום רביעי ה- 4.5.16 בשעה 20:00 באודיטוריום וייל.

הערב הוקדש לאורי חנוך, תושב הכפר, שהלך לעולמו ב- 1 בספטמבר 2016 - "אחים לנצח".

אורי היה למופת של מסירות להנצחת קורבנות השואה ומאבק על זכויותיהם, במהלך חייו פעל רבות בנושא: היה בחבר הנהלת מרכז הארגונים של ניצולי השואה, שימש כיו"ר העמותה להצבת יד לזכר קורבנות לנדסברג-קאופרינג דכאו, חבר מועצת המנהלים של ועידת התביעות וחבר מועצת יד ושם.

במהלך הערב הוקרנו קטעים מסרט שערך אורי על סיפור משפחתו בשואה.

בני משפחתו של אורי הדליקו את נרות הזיכרון:

• בתו פרידי חנוך לזכר הנרצחים בעיירה הליטאית פלנגה
• נכדתו סתיו גורן לזכר הנרצחים בגטו קובנה
• בנו שלומי חנוך לזכר הנרצחים במחנה הריכוז שטוטהוף
• נכדתו אלי חנוך לזכר הנרצחים במחנה העבודה קאופרינג
• נכדו טל חנוך לזכר הנרצחים במחנה הריכוז דכאו
• נכדתו רומי חנוך לזכר הנרצחים במחנה השמדה אושוויץ-בירקנאו
• אחיו דני חנוך לתרומתם של ניצולי השואה לתקומת מדינת ישראל

מוכר הסיגריות

שרה: דנה גוברמן

השיר, שתורגם מיידיש, מספר על ילד יהודי קטן שמוכר סיגריות בגטו כדי לשרוד ומתחנן שיקנו ממנו.

השיר הוקדש לזכרם של מיליון וחצי ילדים יהודים שנרצחו בשואה.

דברי ראש המועצה, דרור אלוני:

לימוד התקופה, אשר חלפה משנות האימים של מלחמת העולם השנייה, שואת העם היהודי וגבורת המורדים, מלמדת כי המין האנושי לא לומד ולא מפנים את הלקח, וממשיך לנצל את ייצר האלימות החייתי, לעתים ללא עקבות - נשים נאנסות ונרצחות, ילדים נמכרים לעבדים ולשפחות וגברים מוצאים להורג בעריפת ראש או בקבורה חיה. כפי שהיה בטרם מלחמת העולם השנייה, מדינות וחברות מקיימות קשרי סחר חשאיים עם אויבי המין האנושי, לא פעם בכדי למלא את כיסי המנהיגים או קרוביהם, והעולם שותק.

בעידן התקשורת המהירה אנו עדים לטרוף מערכות בו מעורבים הכל בכל: מנהיגי עמים, כהני דת ומעצבי אמונות מצהירים בלא בושה כי בכוונתם להשמיד לאומים ותרבויות וסרטוני עריפת ראשים והוצאות הרג המוניות מופצות ברשתות החברתיות וזוכות לצפיית שיא.

כל הדברים הללו מחייבים לזכור, ללמוד ולהפיק לקחים. לא מתוך יצר נקמה, אלא בכדי לנסות להעמיד לדורות הבאים עולם מתוקן יותר, עולם אשר בו ילדה וילד, קשישה וקשיש, אישה ואיש יוצאים מביתם בביטחון אישי כי ישובו מבלי שבני בלייעל יפגעו בהם. עולם אשר בו התועלת תימדד לא בכיסו או במעמדו של פלוני אלא באיכות חיי הציבור הרחב, עולם אשר בו לכל בר דעת תעמוד החרות לבחור את אלוהיו וחבריו מבלי לסכן בכך את חייו, עולם אשר בו צעירים ירכשו דעת ולא מיומנויות לחימה, עולם אשר בו לא יישארו פיות רעבים, עולם אשר ניתן לחיות בו ולמות בכבוד.

אתמקד בשלושה נושאים עיקריים:

1. עלית הנאצים וגיוס הלאומנות והגזענות לשם בידול והאדרה עצמית.

2. זכר שריפת הספרים.

3. ההתעמרות בניצולי השואה.

הנושא הראשון - עליית הנאצים:

חוזה ורסי בסיום מלחמת העולם הראשונה, אשר נחתם בפריז במחצית 1919 חייב את גרמניה לקחת אחריות מוחלטת על תוצאותיה. הירידה ממעמד של שליט כובש לאומה מושפלת, בצרוף משבר כלכלי הביאו לחיפוש אחר מושיע. ב-1933, אחרי שלוש עשרה שנים של דשדוש, החלה המפלגה הנאצית לבסס את השפעתה ועלתה לשלטון בכלים דמוקרטיים. היטלר הפליא לזהות את מתנגדיו ולהרחיקם. המחנות הראשונים היו עבור גרמנים, מתנגדי השלטון. אחריהם באו היהודים והצוענים. מנהיגי העולם ראו ושתקו, עד שהמלחמה הגיעה לפתחם.

הנושא השני - שריפת הספרים:

לפני שנה נסעתי לברלין, לכנס מקצועי. טרם נסיעתי פניתי לאורי חנוך, עדכנתי אותו ובקשתי כי יסייע לי לתכנן יומיים בהם אקדיש את כל זמני ללימוד יהדות גרמניה בכלל וברלין בפרט עד למלחמת העולם השנייה. אורי טרח, בא אלי ושוחחנו ארוכות. הוא שפע ידע והזכיר שמות וציין מקומות בקצב שלא הצלחתי לעקוב. בסיכום הוא התקשר למדריכה גרמניה ותיאם לי סיור. בכל אותו היום צעדנו קילומטרים רבים. בכל מקום אליו הגענו הייתה מצטטת את אורי מהביקורים האחרונים ועד כמה היה חשוב לו לדייק בפרטים. בסיור התעכבנו בכיכר בבל (ככר האופרה, בשמה המקורי) בה הועלו באש, במאי 1933, בהוראת גבלס, יותר מ-20,000 ספרים, אשר נכתבו בידי יהודים או שתוכנם נוגד את התפיסה הלאומנית, הבדלנית הנאצית. האנדרטה פרי יצירה של האומן מיכה אולמן, התמונות של שרפת הספרים והניסיון הנואל להגביל דעת לא מרפים ממני.

בכל פעם שמישהו מנסה לאלץ את ההיסטוריה, אני מצטמרר.

הנושא השלישי - התעמרות הממשלה בניצולי השואה:

מלחמת העולם השנייה הסתיימה לפני יותר משבעים שנים. נאספו קרנות לפיצוי ולקיום ניצולי השואה, אשר הצעירים שבהם כבר מבוגרים מאוד. מסיבות משונות הפקידות הממשלתית מתעמרת באותם ניצולים אחרונים ולא מעבירה את הכסף, אשר מגיע להם בדין ונועד לאפשר קצת איכות חיים באחרית ימיהם. במקום לצאת ממשרדיהם המרווחים ולסייע בידי הקשישים לקיים את שארית חייהם בכבוד, נעלמים הפקידים מאחורי דלתות, ראשם אטום והכסף נשאר בכספות. לעניות דעתי מדובר בהתעמרות והתנשאות של הפקידות הבכירה, אשר זוכה לגיבוי או עצימת עין מהדרג הפוליטי. נזכור לכם את מעשה הרשעות הזה.

בשל כל אלה, הצטרפנו למפעל ״זיכרון בסלון״, אותו נקיים מחר בערב בשישה בתים בכפר.

תודה לצוות מרכז וייל ולחברים על הבמה, אשר נרתמו להפקת האירוע.

יהיה זכר הנספים וגבורת המורדים שמור בלבותנו לנצח.

תודות:

• לצוות מרכז וייל: פנינה רבינוביץ, נורית סרור, עדי גולן, רונית כהן, עירית וייזר, עופר עמנואל, אבי אברהם.
• למשפחת חנוך.
• למשתתפים: גלי האזה, שירי הרפז, לימור אברהם, עמוס סווירי, ליטל טואטי, מיה בן סירה, דנה גוברמן, דניאלה לוגסי.
• לאורלי פלד ולרייצ'ל אטיאס

לתמונות נוספות - לחצו כאן .

צלמים: מאיר פרוינדליך ויוספה כהן.

יהי זכר הנספים בשואה ברוך.