מועצה
    לוח אירועים
    דלג על לוח אירועים

    אירועי היום

    תיעוד טקס זכרון לשואה ולגבורה - "הקול עוד נשאר"

    27/04/2014 20:00

    ביום ראשון 27.04.14 בשעה 20:00 נערך טקס זיכרון לשואה ולגבורה, באודיטוריום וייל.

     

    בעוד דור העדים לקולות השואה הולך ונעלם, זוהי חובתנו לשמר את הזיכרון וּלספר את הגבורה, להנחילם לדורות הבאים ולהבטיח כי לעד - " הקול עוד נשאר ". 

     

     


    דברי דרור אלוני, ראש המועצה:

     

    ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנו זוכרים ומזכירים את שישה מיליון היהודים, אשר נרצחו בשואה, ומכבדים את גבורתם של רבים, אשר לחמו והתנגדו לצורר הנאצי.
    ב-1959 חוקקה הכנסת את "חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה" ובו נכתב לאמור: " כ"ז בניסן, הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מוקדש, מדי שנה בשנה, להתייחדות עם זכר השואה, שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם ." נדמה לי שבשל הקִרְבָה למאורעות השואה, בשנה בו חוקק החוק, לא העריכו חברי הכנסת את החשיבות האמתית, את המשמעות והערכים בחובת הזיכרון.

     

    בשנים האחרונות, ייחדנו למידה ועסקנו בגבורת הנשים, באבדן הילדות, בתרומת הניצולים להקמת המדינה, בשמירת הפולחן, בשמירת הזהות ועוד... בצד חשיבות הזיכרון הבנו שחייבים ללמוד. האם באמת מלמדים ולומדים? האם אנו מקיימים הלכת והִגדת לבנך?
    כמעט שבעים שנים לסיום המלחמה הנוראה הזו ובני האדם לא מפנימים את מחוללי האסון הכבד:- הגזענות והשנאה. ולראייה, בכל קצות תבל מלחמות בין מדינות, בין דתות, בין לאומים ואפילו בין אוהדי קבוצות כדורגל. מנהיגים מבינים את פוטנציאל הגזענות, מלבים אותה ורותמים את השנאה להשגת מטרותיהם הנלוזות. נדמה לי שאין בדורנו ולו מנהיג אחד, אשר מעמיד את השלום בין העמים בראש סדר העדיפויות שלו.

    במקורותינו מוזכר מאות פעמים הפסוק: " וזכרת כי גר היית בארץ מצרים ". ידעו חכמנו מה הוא יצר האדם וכי יש לדכא את הרוע ואת תאוות השררה. לא פעם, כאשר אני מבקר התנהגות מתלהמת או גזענית של בני עמנו, אני שומע סוג של אמירה: "למה אתה לא אומר את זה לצד השני?" ובכן זה מאותו הטעם, שאדם צריך להיות קרוב אצל עצמו ואני חש חובה ואחריות כלפי משפחתי, קהילתי ובני עמי.

     

    בחובת הזיכרון עסקנו לפני שבועיים בסדר הפסח. בספר דברים פרק כ"ח נאמר: " זכור את אשר עשה לך עמלק ". לעומת זאת בספר דברים פרק כ"ד נאמר: " לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ. לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם; וְלֹא תַחֲבֹל, בֶּגֶד אַלְמָנָה. וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִשָּׁם; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-הַדָּבָר, הַזֶּה ." על בני אדם חלה חובת החמלה, הסולידריות והעזרה ההדדית. פגיעה באדם, יהיה מוצאו אשר יהיה, היא פגיעה בחירותו והיא נשגבת ואסורה על פי כל דין וכלל!

     

    המשורר נתן אלתרמן ליווה את תקופת מלחמת העולם השנייה ואת השואה מתל אביב והשפעתן נכרות בכתיבתו. בשירו מכל העמים מביע אלתרמן כעס ותסכול. המשורר משתמש במוטיב מתוך התפילה: " אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך וקִרבתנו מלכנו לעבודתך; ושמך הגדול והקדוש, עלינו קראת ". 
     

    קוראת רעייתו - רחל מרכוס:

     

     

     

    אבקש להודות לניצולי השואה, אשר מסכימים לחלוק עמנו את הכאב והזיכרון הקשה, לחדוה ולגלי ליבושור ולליאורה בר-דעה, אשר שיתפו אותנו בספור האב והסב צבי שטראוך ז"ל, לצוות בית ווייל ולכל החברים אשר תרמו מכישרונם ומזמנם למען ערב הזיכרון החשוב הזה. יהיה זכר הנספים בשואה ברוך.


     

    הערב הוקדש לזכר צבי שטראוך ז"ל, תושב הכפר שהלך לעולמו לפני כשנתיים. נכדתו גלי סיפרה את סיפור חייו:

     

    הנייק הרשל צבי לבית שטראוך נולד ב- 20.05.1920 בעיר קלצ'ה שבפולין. הוא היה הרביעי מתוך תשעה אחים ואחיות, דור שני למשפחה שעסקה בייצור נעליים. בבית ההורים דברו אידיש, גרמנית ופולנית. בגיל שבע הלך לבי"ס יהודי והיה תלמיד מצטיין. בגיל ארבע עשרה, בשל המצב הכלכלי הקשה, למד את מקצוע המסגרות במקום ללכת לתיכון. בגיל שבע עשרה התחיל לעבוד בעיר קטוביץ' במפעל "זיידנר" לייצור תנורי נחושת, שם, לראשונה בחייו, הרוויח כסף. ב- 1939 עבר צבי לעבוד בעיר קרקוב, שם גם תפסה אותו המלחמה. כשהיה בן תשע עשרה בזכות היותו מסגר, בעל מקצוע נדרש ע"י הנאצים, נשלח למחנה העבודה סקרז'יסקי. 

     

     

     

     

    בזכות היותו מסגר, נלקח צבי ברכבת משא למפעל המטוסים "יונקרס" ליד העיר מַגְדֶבּו . מפעל זה היה ממוקם במחצבת מלח, בעומק 400 מטר מתחת לאדמה. זה היה המפעל הראשון בעולם לייצור מטוסי סילון ותפקידו של צ בי היה לבנות את גופם של המטוסים.

     

     

     

    לאחר שחרורו ממחנה העבודה החליט צבי לעלות ארצה. בדרך לארץ ישראל הכיר את ברכה-ברונקה. בארץ נישאו השניים והקימו משפחה. צבי עבד במפעל אשר ייצר את המשוריינים שניצבים, כיום, בדרך העולה לירושלים. בשל המחלות שנגרמו לו כתוצאה מעבודתו במחנות העבודה בגרמניה נאלץ לעזוב את עבודתו זו והצטרף לעבוד לצד אשתו שעבדה בחנות בגדים ברחוב בדיזנגוף 181 בתל אביב. באותו זמן רכש את חנות הבדים "האס" באותו רחוב. לאחר מספר שנים הפך צבי לקבלן בניין וליזם נדל"ן. בניין ה"פורום" שנמצא בצומת כפר שמריהו נמנה עם המבנים שהקים. בשנת 1980 עברו צבי וברכה לגור ברחוב האורנים בכפר שמריהו.

     

     

     

    צבי היה תמיד אדם אופטימי ומאושר. לאחר המלחמה הוא החליט לבחור בחיים ועשה זאת. בכך השיג את נצחונו הגדול על הצורר הנאצי. צבי נפטר בביתו בשיבה טובה בגיל 93.

     

    לסיכום, שרגא מילשטיין, ראש המועצה לשעבר, נשא דברים לזכר צבי שטראוך וסיפר על אופיים החזק של ניצולי השואה, שבחרו בחיים ותרמו להקמת מדינת ישראל.

     

    יהי זכרם ברוך! 

     


    תודות:

    תודה רבה לנורית סרור על עריכת הטקס.

    תודה לצוות מרכז וייל

    תודה למשתתפים:

    מיקי ישורון
    שירי הלר
    עמוס סוירי
    גלי ליבושור
    יעל נחשון
    הילה שיניצקי
    אמיר חייט
    מיה בן סירה
    שרגא מילשטיין
    והילדים:
    בן נופך מוזס
    יואב יגור
    אליענה וליאם רוז
    עידן פפושדו
    ליהיא גולדשטיין
    מתיו רייכמן
     

    לתמונות נוספות:

    צילום: אורלי פלד | צילום: מאיר פרוינדליך

     


     

    ההזמנה לטקס:

     

    עבור לתוכן העמוד